Definify.com

Definition 2024

הגן

הגן

Hebrew

Root
ג־נ־ן

Verb

הֵגֵן • ‎(hegén) ‎(hif'il construction, passive counterpart הוּגַן)

to protect, to defend

Conjugation

Conjugation of הֵגֵן (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְהָגֵן action noun: הֲגָנָה
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵגַנְתִּי		הֵגַנּוּ
	second	הֵגַנְתָּ	הֵגַנְתְּ	הֲגַנְתֶּם¹	הֲגַנְתֶּן¹
	third	הֵגֵן	הֵגֵנָּה	הֵגֵנּוּ
present		מֵגֵן	מגינה \ מְגִנָּה	מגינים \ מְגִנִּים	מגינות \ מְגִנּוֹת
future	first	אָגֵן		נָגֵן
	second	תָּגֵן	תָּגֵנִּי	תָּגֵנּוּ	תָּגֵנָּה²
	third	יָגֵן	תָּגֵן	יָגֵנּוּ	תָּגֵנָּה²
imperative		הָגֵן	הָגֵנִּי	הָגֵנּוּ	הָגֵנָּה²
notes		Pronounced הֵגַנְתֶּם and הֵגַנְתֶּן in informal Modern Hebrew. Uncommon in Modern Hebrew.

Noun

הגן • ‎(hagán)

Singular definite form of גן ‎(gan)‎: the garden