Hebrew

Verb

היכה \ הִכָּה • ‎(hiká) ‎(hif'il construction)

1. To hit, to strike.
   • Psalms 135:8:

     הִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה׃

     hiká b'khoréi mitsráyim me'adám ád-b'hemá:

     Who smote the firstborn of Egypt, both of man and beast.^[1]

   • אפרת גוש, לראות את האור

     ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצו, היכו שורשים

References

1. ↑ (1611) Authorized King James translation.