Definify.com
Definition 2024
הכין
הכין
Hebrew
| Root |
|---|
| כ־ו־ן |
Verb
הֵכִין • (hekhín) (hif'il construction, passive counterpart הוּכַן)
- to prepare (something)
Conjugation
Conjugation of הֵכִין (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
|
||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | הֵכַנְתִּי | הֵכַנּוּ | ||
| second | הֵכַנְתָּ | הֵכַנְתְּ | הֲכַנְתֶּם1 | הֲכַנְתֶּן1 | |
| third | הֵכִין | הֵכִינָה | הֵכִינוּ | ||
| present | מֵכִין | מְכִינָה | מְכִינִים | מְכִינוֹת | |
| future | first | אָכִין | נָכִין | ||
| second | תָּכִין | תָּכִינִי | תָּכִינוּ | תָּכֵנָּה2 | |
| third | יָכִין | תָּכִין | יָכִינוּ | תָּכֵנָּה2 | |
| imperative | הָכֵן | הָכִינִי | הָכִינוּ | הָכֵנָּה2 | |
| notes |
|
||||