Definify.com

Definition 2025

חטא • ‎(transliteration needed) f pl ‎(singular חטתא)

חטא • ‎(transliteration needed)

Root
ח־ט־א

From the root ח־ט־א . Cognate to Arabic خَطِئَ ‎(ḵaṭiʾa, “to err, to sin”).

חָטָא • ‎(khatá) ‎(pa'al construction, infinitive לחטוא \ לַחֲטֹא, future יֶחֱטָא)

Conjugation of חָטָא (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לחטוא \ לַחֲטֹא action noun: — passive participle: —
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	חָטָאתִי		חָטָאנוּ
	second	חָטָאתָ	חָטָאת	חֲטָאתֶם¹	חֲטָאתֶן¹
	third	חָטָא	חָטְאָה	חָטְאוּ
present		חוֹטֵא	חוֹטֵאת	חוֹטְאִים	חוֹטְאוֹת
future	first	אֶחֱטָא		נֶחֱטָא
	second	תֶּחֱטָא	תֶּחֶטְאִי	תֶּחֶטְאוּ	תֶּחֱטֶאנָה²
	third	יֶחֱטָא	תֶּחֱטָא	יֶחֶטְאוּ	תֶּחֱטֶאנָה²
imperative		חֲטָא	חִטְאִי	חִטְאוּ	חֲטֶאנָה²
notes		Pronounced חָטָאתֶם and חָטָאתֶן in informal Modern Hebrew. Uncommon in Modern Hebrew.

חֵטְא • ‎(khet) m ‎(plural indefinite חֲטָאִים, singular construct חֵטְא־, plural construct חֲטָאֵי־)

sin, transgression
- a. 217 CE, Mishnah, Avot 3:9:
  רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.‎
  Rabbi Chanina son of Dosa says: Anyone whose fear of sin precedes his wisdom, his wisdom endures. And anyone whose wisdom precedes his fear of sin, his wisdom does not endure.
(law) misdemeanor

Declension of חֵטְא

חַטָּא • ‎(khatá) m