Definify.com
Definition 2024
נפטר
נפטר
Hebrew
Verb
נִפְטַר • (niftár) (nif'al construction)
- To pass away, to pass on: a polite way to refer to a death by natural causes.
- To dispose of, to get rid of; construed with מ־ (mi-).
- אני מנסה להיפטר מזה. — aní m'nasé/m'nasá l'hipatér mizé. — I'm trying to get rid of this.
Conjugation
Conjugation of נִפְטַר (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
|
||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | נִפְטַרְתִּי | נִפְטַרְנוּ | ||
| second | נִפְטַרְתָּ | נִפְטַרְתְּ | נִפְטַרְתֶּם | נִפְטַרְתֶּן | |
| third | נִפְטַר | נִפְטְרָה | נִפְטְרוּ | ||
| present | נִפְטָר | נִפְטֶרֶת | נִפְטָרִים | נִפְטָרוֹת | |
| future | first | אֶפָּטֵר | ניפטר \ נִפָּטֵר | ||
| second | תיפטר \ תִּפָּטֵר | תיפטרי \ תִּפָּטְרִי | תיפטרו \ תִּפָּטְרוּ | תיפטרנה \ תִּפָּטֵרְנָה1 | |
| third | ייפטר \ יִפָּטֵר | תיפטר \ תִּפָּטֵר | ייפטרו \ יִפָּטְרוּ | תיפטרנה \ תִּפָּטֵרְנָה1 | |
| imperative | היפטר \ הִפָּטֵר | היפטרי \ הִפָּטְרִי | היפטרו \ הִפָּטְרוּ | היפטרנה \ הִפָּטֵרְנָה1 | |
| notes |
|
||||