Hebrew

Noun

תַּנִּים • ‎(taním) m pl

1. (rare) Alternative form of תנין
   • Ezekiel 29:3

     דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּֽה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶֽלֶךְ־מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדֹול הָרֹבֵץ בְּתֹוךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִֽנִי׃‎

     (please add an English translation of this usage example)

   • Ezekiel 32:2

     בֶּן־אָדָם שָׂא קִינָה עַל־פַּרְעֹה מֶֽלֶךְ־מִצְרַיִם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כְּפִיר גֹּויִם נִדְמֵיתָ וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים וַתָּגַח בְּנַהֲרֹותֶיךָ וַתִּדְלַח־מַיִם בְּרַגְלֶיךָ וַתִּרְפֹּס נַהֲרֹותָֽם׃‎

     (please add an English translation of this usage example)

References

• “H8577”, in Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible, 1979