Definify.com
Definition 2024
בילבל
בילבל
Hebrew
| Root |
|---|
| ב־ל־ב־ל |
Verb
בילבל \ בִּלְבֵּל • (bilbél) (pi'el construction, passive counterpart בולבל \ בֻּלְבַּל)
- to confuse, to bewilder, to perplex
- to throw off balance, to confound
Conjugation
Conjugation of בילבל \ בִּלְבֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
|
||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | בילבלתי \ בִּלְבַּלְתִּי | בילבלנו \ בִּלְבַּלְנוּ | ||
| second | בילבלת \ בִּלְבַּלְתָּ | בילבלת \ בִּלְבַּלְתְּ | בילבלתם \ בִּלְבַּלְתֶּם | בילבלתן \ בִּלְבַּלְתֶּן | |
| third | בילבל \ בִּלְבֵּל | בילבלה \ בִּלְבְּלָה | בילבלו \ בִּלְבְּלוּ | ||
| present | מְבַלְבֵּל | מְבַלְבֶּלֶת | מְבַלְבְּלִים | מְבַלְבְּלוֹת | |
| future | first | אֲבַלְבֵּל | נְבַלְבֵּל | ||
| second | תְּבַלְבֵּל | תְּבַלְבְּלִי | תְּבַלְבְּלוּ | תְּבַלְבֵּלְנָה1 | |
| third | יְבַלְבֵּל | תְּבַלְבֵּל | יְבַלְבְּלוּ | תְּבַלְבֵּלְנָה1 | |
| imperative | בַּלְבֵּל | בַּלְבְּלִי | בַּלְבְּלוּ | בַּלְבֵּלְנָה1 | |
| notes |
|
||||