Hebrew

Noun

דְּיוֹ • ‎(d'yo) m f ‎(plural indefinite דְּיוֹאוֹת, singular construct דְּיוֹ־, plural construct דְּיוֹאֵי־)

1. ink (fluid for writing)
   • Jeremiah 36:18, with translation of the Jewish Publication Society:

     וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל־הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ׃‎

     vayómer lahém barúkh mipív yikrá 'eláy 'ét kol-had'varím ha'éle va'aní kotév 'al-haséfer bad'yó.
     wayyṓmer lāhem bārūḵ mippīw yiqrā ʾēlay ʾēṯ kol-haddəḇārīm hāʾḗlle waʾănī kōṯēḇ ʿal-hassḗp̄er baddəyō.

     Then Baruch answered them: ‘He pronounced all these words unto me with his mouth, and I wrote them with ink in the book.’

Derived terms

• מַדְפֶּסֶת הַזְרָקַת דְּיוֹ f ‎(madpéset hazrakat dyo)
• מַחְסָנִית דְּיוֹ f ‎(makhsanít dyo)
• סֶרֶט דְּיוֹ f ‎(séret dyo)

References

• “דיו” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language.

External links

• דיו on the Hebrew Wikipedia.Wikipedia ^he

Etymology 2

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /ˈdijo/

Interjection

דִּיוֹ • ‎(díyo)

1. giddyup (directed at a horse)

Ladino

Etymology

Cognate to Spanish Dios; the final S was removed by folk etymology, to emphasise the oneness of God. From Latin deus, from Proto-Indo-European *deywós.

Noun

דיו m ‎(Hebrew spelling, Latin spelling Dyo)

1. God
   • Ein Keloheinu:

     בנדיגֿו מואישטרו דיו, בנדיגֿו מואישטרו שינייור, בנדיגֿו מואישטרו ריאי, בנדיגֿו מואישטרו שלבדור - Bendicho muestro Dyo, bendicho muestro Senyor, bendicho muestro Rey, bendicho muestro Salvador.

     Blessed be our God, Blessed be our Lord, Blessed be our King, Blessed be our Saviour.