Definify.com
Definition 2024
האיר
האיר
Hebrew
| Root |
|---|
| א־ו־ר |
Verb
הֵאִיר • (he'ír) (hif'il construction, infinitive לְהָאִיר, present מֵאִיר, future יָאִיר, imperative הָאֵר, passive counterpart הוּאַר)
- (transitive) To illuminate, light, light up.
Conjugation
Conjugation of הֵאִיר (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
|
||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | הֵאַרְתִּי | הֵאַרְנוּ | ||
| second | הֵאַרְתָּ | הֵאַרְתְּ | הַאַרְתֶּם1 | הַאַרְתֶּן1 | |
| third | הֵאִיר | הֵאִירָה | הֵאִירוּ | ||
| present | מֵאִיר | מְאִירָה | מְאִירִים | מְאִירוֹת | |
| future | first | אָאִיר | נָאִיר | ||
| second | תָּאִיר | תָּאִירִי | תָּאִירוּ | תָּאֵרְנָה2 | |
| third | יָאִיר | תָּאִיר | יָאִירוּ | תָּאֵרְנָה2 | |
| imperative | הָאֵר | הָאִירִי | הָאִירוּ | הָאֵרְנָה2 | |
| notes |
|
||||
Related terms
- אוֹר (or, “light”)