Definify.com

to-infinitive: לְהַבִּיט
action noun: הַבָּטָה

Definition 2024

הִבִּיט • ‎(hibít) ‎(hif'il construction)

Conjugation of הִבִּיט (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְהַבִּיט action noun: הַבָּטָה
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	הִבַּטְתִּי		הִבַּטְנוּ
	second	הִבַּטְתָּ	הִבַּטְתְּ	הִבַּטְתֶּם	הִבַּטְתֶּן
	third	הִבִּיט	הִבִּיטָה	הִבִּיטוּ
present		מַבִּיט	מַבִּיטָה	מַבִּיטִים	מַבִּיטוֹת
future	first	אַבִּיט		נַבִּיט
	second	תַּבִּיט	תַּבִּיטִי	תַּבִּיטוּ	תַּבֵּטְנָה¹
	third	יַבִּיט	תַּבִּיט	יַבִּיטוּ	תַּבֵּטְנָה¹
imperative		הַבֵּט	הַבִּיטִי	הַבִּיטוּ	הַבֵּטְנָה¹
notes		Uncommon in Modern Hebrew.

Can take אֶל ‎('el), לְ־ ‎(l'-), or בְּ־ ‎(b'-).