Hebrew

Verb

הִצְלִיחַ • ‎(hitzlíakh) ‎(hif'il construction)

1. (intransitive) Succeed; be successful.
   • אפרת גוֹש, תמיד כשאתה בא

     אולי אצליח יום אחד לצאת

2. Cause (someone or something) to succeed; cause to be successful.
   • Genesis 24:40:

     […] יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ […]

     […] will send his angel with thee, and prosper thy way; […]

   • a. 600, Babylonian Talmud, tractate Shabas, chapter 6, Vilna Edition, page 63, side 1:

     שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב״ה מצליח להם

     sh'néi talmidéi khakhamím ham'khad'dím ze lazé bahalakhá Haq.B.H. matzlíakh lahém.

     Two scholars [literally, students of wise ones] who sharpen one another in law — God [literally, the holy one, He is blessed,] causes them success.

Conjugation

Derived terms

• מַצְלִיחַ ‎(matzlíakh, “successful”)

Anagrams

• החליץ ‎(hekhlítz), הלחיץ ‎(hilkhítz), חליצה ‎(khalitzá), חלציה, ‎ לחיצה ‎(l'khitzá)