Definify.com
Definition 2024
נקבר
נקבר
Hebrew
Verb
נִקְבַּר • (nikbár) (nif'al construction, future ייקבר \ יִקָּבֵר, active counterpart קָבַר)
- to be buried, interred
- Genesis 35:19, with translation of the Jewish Publication Society:
- וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם׃
- vatámot rakhél vatikavér b'dérekh 'efráta hí béit lákhem.
wattā́moṯ rāḥēl wattiqqāḇēr bəḏéreḵ ʾep̄rā́ṯā hī bēṯ lā́ḥem. - And Rachel died, and was buried in the way to Ephrath--the same is Beth-lehem.
- vatámot rakhél vatikavér b'dérekh 'efráta hí béit lákhem.
- וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם׃
- Genesis 35:19, with translation of the Jewish Publication Society:
Conjugation
Conjugation of נִקְבַּר (see also Appendix:Hebrew verbs)
non-finite forms |
|
||||
---|---|---|---|---|---|
finite forms | singular | plural | |||
m. | f. | m. | f. | ||
past | first | נִקְבַּרְתִּי | נִקְבַּרְנוּ | ||
second | נִקְבַּרְתָּ | נִקְבַּרְתְּ | נִקְבַּרְתֶּם | נִקְבַּרְתֶּן | |
third | נִקְבַּר | נִקְבְּרָה | נִקְבְּרוּ | ||
present | נִקְבָּר | נִקְבֶּרֶת | נִקְבָּרִים | נִקְבָּרוֹת | |
future | first | אֶקָּבֵר | ניקבר \ נִקָּבֵר | ||
second | תיקבר \ תִּקָּבֵר | תיקברי \ תִּקָּבְרִי | תיקברו \ תִּקָּבְרוּ | תיקברנה \ תִּקָּבֵרְנָה1 | |
third | ייקבר \ יִקָּבֵר | תיקבר \ תִּקָּבֵר | ייקברו \ יִקָּבְרוּ | תיקברנה \ תִּקָּבֵרְנָה1 | |
imperative | היקבר \ הִקָּבֵר | היקברי \ הִקָּבְרִי | היקברו \ הִקָּבְרוּ | היקברנה \ הִקָּבֵרְנָה1 | |
notes |
|