Hebrew

Noun

שיבולת \ שִׁבֹּלֶת • ‎(shibólet, šibbṓleṯ) f ‎(plural indefinite שיבולים \ שִׁבֳּלִים, singular construct שיבולת \ שִׁבֹּלֶת־, plural construct שיבלי \ שִׁבֳּלֵי־)

1. an ear of wheat

1. a stalk of grain
2. (botany) a spike

1. a shibboleth

Usage notes

• The plural construct form שִׁבֲּלֵי־, is also encountered (see Zechariah 2:14).

Derived terms

• שבולת שועל \ שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל ‎(shibólet shuál)

Descendants

• English: shibboleth (borrowed)
• French: shibboleth (borrowed)

Noun

שיבולת \ שִׁבֹּלֶת • ‎(shibólet, šibbṓleṯ) f ‎(plural indefinite שיבולות \ שִׁבּוֹלוֹת, singular construct שיבולת \ שִׁבֹּלֶת־)

1. (biblical) a vortex, a flowing stream, a waterflood
   • Psalms 69:15, with translation of the King James Version:

     אַל־תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל־תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַי בְּאֵר פִּֽיהָ׃‎

     Let not the waterflood overflow me, neither let the deep swallow me up, and let not the pit shut her mouth upon me.