Hebrew

Noun

שְׁמוֹ • ‎(sh'mó)

1. Singular form of שֵׁם ‎(shém)‎ with third-person masculine singular personal pronoun as possessor.
   • Exodus 3:13, with translation of the King James Version:

     מַה שְּׁמוֹ

     má sh'mó

     What is his name

Verb

שָׁמוּ • ‎(shámu)

1. Third-person plural past tense (suffix conjugation) of שָׁם ‎(shám).
   • Maimonides, משנה תורה,‎ ערכים וחרמין chapter 8:

     במה דברים אמורים בשלא שמו ההקדש שלושה מומחין

Verb

שָׂמוּ • ‎(sámu)

1. Third-person plural past tense (suffix conjugation) of שָׂם ‎(sám).
   • Genesis 40:15, with Young's Literal Translation:

     כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר

     kí sámu otí babór

     that they have put me in the pit

Verb

שָׂמוֹ • ‎(samó)

1. Third-person masculine singular past tense (suffix conjugation) of שָׂם ‎(sám), with a third-person masculine singular pronoun suffixed as direct object.
   • Ezekiel 17:4, with translation of the King James Version:

     בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ

     b'ír rochlím samó

     he set it in a city of merchants

Anagrams

• ומש,‎ ושם,‎ מוש,‎ משו,‎ שום