Aramaic

Noun

אֲמוֹרָא • ‎(amora) m ‎(plural אמוראים)

1. speaker
   • בראשית רבה ע, טז

     [כט, יז] "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין

2. (historical, Judaism) One of the Amoraim, sages of the Gemara.

Related terms

• אֲמַר

Hebrew

Etymology

Borrowing from Aramaic אֲמוֹרָא ‎(“speaker”).

Noun

אָמוֹרָא • ‎(amorá) m ‎(plural indefinite אָמוֹרָאִים)

1. (historical, Judaism) One of the Amoraim, sages of the Gemara.

Yiddish

Noun

אמורא • ‎(amoyre) m, plural אמוראים ‎(amoyroyem)

1. (nonstandard) Unpointed form of אַמורא ‎(amoyre).