Definify.com
Definition 2024
הקביל
הקביל
Hebrew
| Root |
|---|
| ק־ב־ל |
Verb
הִקְבִּיל • (hikbíl) (hif'il construction)
- To parallel, to be parallel to.
Conjugation
Conjugation of הִקְבִּיל (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
|
||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | masculine singular |
feminine singular |
masculine plural |
feminine plural |
|
| past | first person | הִקְבַּלְתִּי | הִקְבַּלְנוּ | ||
| second person | הִקְבַּלְתָּ | הִקְבַּלְתְּ | הִקְבַּלְתֶּם | הִקְבַּלְתֶּן1 | |
| third person | הִקְבִּיל | הִקְבִּילָה | הִקְבִּילוּ | ||
| present | all persons | מַקְבִּיל | מַקְבִּילָה | מַקְבִּילִים | מַקְבִּילוֹת |
| future | first person | אַקְבִּיל | נַקְבִּיל | ||
| second person | תַּקְבִּיל | תַּקְבִּילִי | תַּקְבִּילוּ | תַּקְבֵּלְנָה2 | |
| third person | יַקְבִּיל | תַּקְבִּיל | יַקְבִּילוּ | תַּקְבֵּלְנָה2 | |
| imperative | second person | הַקְבֵּל | הַקְבִּילִי | הַקְבִּילוּ | הַקְבֵּלְנָה2 |
| notes |
|
||||
Related terms
- מקביל (makbíl)