Definify.com

Definition 2024

לקה

לקה

Hebrew

Root
ל־ק־ה

Verb

לָקָה • ‎(laká) ‎(pa'al construction)

to be hit, to receive a blow

Conjugation

Conjugation of לָקָה (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
non-finite forms		to-infinitive: לִלְקוֹת
past	first person	לָקִיתִי		לָקִינוּ
	second person	לָקִיתָ	לָקִית	לְקִיתֶם ¹	לְקִיתֶן ^{1, 2}
	third person	לָקָה	לָקְתָה	לָקוּ
present	all persons	לוֹקֶה	לוֹקָה	לוֹקִים	לוֹקוֹת
future	first person	אֶלְקֶה		נִלְקֶה
	second person	תִּלְקֶה	תִּלְקִי	תִּלְקוּ	תִּלְקֶינָה ³
	third person	יִלְקֶה	תִּלְקֶה	יִלְקוּ	תִּלְקֶינָה ³
imperative	second person	לְקֵה	לְקִי	לְקוּ	לְקֶינָה ³
notes		Pronounced לָקִיתֶּם/ן in modern informal Hebrew Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing. Uncommon in modern Hebrew.

Related terms

מלקות

Anagrams