Hebrew

Noun

מניין \ מִנְיָן • ‎(minyán) m ‎(plural indefinite מניינים \ מִנְיָנִים, singular construct מניין \ מִנְיַן־, plural construct מנייני \ מִנְיְנֵי־)

1. (obsolete) A number, an amount, a quantity. [since Talmudic Hebrew]
2. (obsolete) Counting, numbering. [since Talmudic Hebrew]
3. (Judaism) A quorum: a group of ten or more Jews (traditionally male, but in liberal modern traditions also female), as required for public prayer. [since Medieval Hebrew]
4. A quorum: the minimum number of participants in an assembly for binding decisions to be made. [since Modern Hebrew]
5. (מִנְיַן־, minyán-) Singular construct form of מניין \ מִנְיָן‎.

Usage notes

• In addition to the regular plural forms מניינים \ מִנְיָנִים ‎(minyaním) and מנייני \ מִנְיְנֵי־ ‎(miny'néi-) given above, the irregular forms מניינות \ מִנְיָנוֹת ‎(minyanót) and מניינות \ מִנְיְנוֹת־ ‎(miny'nót-) are attested as well.

References

• “מִנְיָן, מניין” in Abraham Even-Shoshan (אַבְרָהָם אֶבֶן־שֹׁשָן) et al., הַמִּלּוֹן הֶחָדָשׁ ‎(ha-milón he-khadásh, “The New Dictionary”), Kiryat-Sefer Ltd. (קִרְיַת־סֵפֶר בְּע״ם)‎ (1984), ISBN 965-17-0084-X, volume 2 of 3 (ל to צ), ISBN 965-17-0096-3, page 714.