Definify.com
Definition 2024
בוטא
בוטא
Hebrew
| Root |
|---|
| ב־ט־א |
Verb
בוטא \ בֻּטָּא • (buta) (pu'al construction)
Conjugation
Conjugation of בוטא \ בֻּטָּא (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
|
||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | masculine singular |
feminine singular |
masculine plural |
feminine plural |
|
| past | first person | בוטאתי \ בֻּטֵּאתִי | בוטאנו \ בֻּטֵּאנוּ | ||
| second person | בוטאת \ בֻּטֵּאתָ | בוטאת \ בֻּטֵּאת | בוטאתם \ בֻּטֵּאתֶם | בוטאתן \ בֻּטֵּאתֶן 2 | |
| third person | בוטא \ בֻּטָּא | בוטאה \ בֻּטְּאָה | בוטאו \ בֻּטְּאוּ | ||
| present | all persons | מבוטא \ מְבֻטָּא | מבוטאת \ מְבֻטֵּאת | מבוטאים \ מְבֻטָּאִים | מבוטאות \ מְבֻטָּאוֹת |
| future | first person | אבוטא \ אֲבֻטָּא | נבוטא \ נְבֻטָּא | ||
| second person | תבוטא \ תְּבֻטָּא | תבוטאי \ תְּבֻטְּאִי | תבוטאו \ תְּבֻטְּאוּ | תבוטאנה \ תְּבֻטֶּאנָה 3 | |
| third person | יבוטא \ יְבֻטָּא | תבוטא \ תְּבֻטָּא | יבוטאו \ יְבֻטְּאוּ | תבוטאנה \ תְּבֻטֶּאנָה 3 | |
| imperative | second person | — 1 | — 1 | — 1 | — 1 |
| notes |
|
||||