Definify.com

Definition 2025

דוכא • ‎(transliteration needed) m ‎(plural דוכותא or דוכיתא, feminine counterpart דוכתא)

Root
ד־כ־א

דוכא \ דֻּכָּא • ‎(duka') ‎(pu'al construction, active counterpart דיכא \ דִּכֵּא)

Conjugation of דוכא \ דֻּכָּא (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
non-finite forms		to-infinitive: — ¹
past	first person	דוכאתי \ דֻּכֵּאתִי		דוכאנו \ דֻּכֵּאנוּ
	second person	דוכאת \ דֻּכֵּאתָ	דוכאת \ דֻּכֵּאת	דוכאתם \ דֻּכֵּאתֶם	דוכאתן \ דֻּכֵּאתֶן ²
	third person	דוכא \ דֻּכָּא	דוכאה \ דֻּכְּאָה	דוכאו \ דֻּכְּאוּ
present	all persons	מדוכא \ מְדֻכָּא	מדוכאת \ מְדֻכֵּאת	מדוכאים \ מְדֻכָּאִים	מדוכאות \ מְדֻכָּאוֹת
future	first person	אדוכא \ אֲדֻכָּא		נדוכא \ נְדֻכָּא
	second person	תדוכא \ תְּדֻכָּא	תדוכאי \ תְּדֻכְּאִי	תדוכאו \ תְּדֻכְּאוּ	תדוכאנה \ תְּדֻכֶּאנָה ³
	third person	ידוכא \ יְדֻכָּא	תדוכא \ תְּדֻכָּא	ידוכאו \ יְדֻכְּאוּ	תדוכאנה \ תְּדֻכֶּאנָה ³
imperative	second person	— ¹	— ¹	— ¹	— ¹
notes		Passive binyanim, binyan pu'al included, lack infinitive and imperative forms. Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing. Uncommon in modern Hebrew.