Definify.com
Definition 2024
הטביע
הטביע
Hebrew
| Root |
|---|
| ט־ב־ע |
Verb
הִטְבִּיעַ • (hitbía') (hif'il construction)
- (transitive) to drown
Conjugation
Conjugation of הִטְבִּיעַ (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
|
||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | masculine singular |
feminine singular |
masculine plural |
feminine plural |
|
| past | first person | הִטְבַּעְתִּי | הִטְבַּעְנוּ | ||
| second person | הִטְבַּעְתָּ | הִטְבַּעְתְּ | הִטְבַּעְתֶּם | הִטְבַּעְתֶּן1 | |
| third person | הִטְבִּיעַ | הִטְבִּיעָה | הִטְבִּיעוּ | ||
| present | all persons | מַטְבִּיעַ | מַטְבִּיעָה | מַטְבִּיעִים | מַטְבִּיעוֹת |
| future | first person | אַטְבִּיעַ | נַטְבִּיעַ | ||
| second person | תַּטְבִּיעַ | תַּטְבִּיעִי | תַּטְבִּיעוּ | תַּטְבֵּעְנָה2 | |
| third person | יַטְבִּיעַ | תַּטְבִּיעַ | יַטְבִּיעוּ | תַּטְבֵּעְנָה2 | |
| imperative | second person | הַטְבֵּעַ | הַטְבִּיעִי | הַטְבִּיעוּ | הַטְבֵּעְנָה2 |
| notes |
|
||||