Definify.com

Definition 2024


מלכותא

מלכותא

Aramaic

Noun

מַלְכוּתָא (malḵūṯā) f (plural מַלְכְוָתָא (malḵəwāṯā), absolutive מַלְכוּ (malḵū), construct מַלְכוּת (malḵūṯ))

  1. kingship
    • Daniel 4:26, with translation of the Jewish Publication Society:
      לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי־עֲשַׂר עַל־הֵיכַל מַלְכוּתָא דִּי בָבֶל מְהַלֵּךְ הֲוָה׃
      liqṣāṯ yarḥīn tərē-ʿăśar ʿal-hēḵal malḵūṯā dī ḇā́ḇel məhallēḵ hăwā.
      At the end of twelve months he was walking upon the royal palace of Babylon.
  2. reign, rule
    • Ezra 4:24, with translation of the Jewish Publication Society:
      בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית־אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם וַהֲוָת בָּטְלָא עַד שְׁנַת תַּרְתֵּין לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרָס׃
      bēḏáyin bəṭēlaṯ ʿăḇīḏaṯ bēṯ-ʾĕlāhā dī bīrūšəlem wahăwāṯ bāṭəlā ʿaḏ šənaṯ tartēn ləmalḵūṯ dārəyā́weš méleḵ-pārās.
      Then ceased the work of the house of God which is at Jerusalem; and it ceased unto the second year of the reign of Darius king of Persia.
  3. kingdom
    • Daniel 2:39, with translation of the Jewish Publication Society:
      וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי ארעא (אֲרַע) מִנָּךְ וּמַלְכוּ תליתיא (תְלִיתָאָה) אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכָל־אַרְעָא׃
      ūḇāṯərāḵ təqūm malḵū ʾoḥŏrī ʾăraʿ minnāḵ ūmalḵū ṯəlīṯāʾā ʾoḥŏrī dī nəḥāšā dī ṯišlaṭ bəḵol-ʾarʿā.
      And after thee shall arise another kingdom inferior to thee; and another third kingdom of brass, which shall bear rule over all the earth.
  4. realm

References