Definify.com

Definition 2024

עורר

עורר

Hebrew

Root
ע־ו־ר

Verb

עוֹרֵר • ‎(orer) ‎(pi'el construction)

to rouse
to arouse

Conjugation

Conjugation of עוֹרֵר (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
non-finite forms		to-infinitive: לְעוֹרֵר
past	first person	עוֹרַרְתִּי		עוֹרַרְנוּ
	second person	עוֹרַרְתָּ	עוֹרַרְתְּ	עוֹרַרְתֶּם	עוֹרַרְתֶּן ¹
	third person	עוֹרֵר	עוֹרְרָה	עוֹרְרוּ
present	all persons	מְעוֹרֵר	מְעוֹרֶרֶת	מְעוֹרְרִים	מְעוֹרְרוֹת
future	first person	אֲעוֹרֵר		נְעוֹרֵר
	second person	תְּעוֹרֵר	תְּעוֹרְרִי	תְּעוֹרְרוּ	תְּעוֹרֵרְנָה ²
	third person	יְעוֹרֵר	תְּעוֹרֵר	יְעוֹרְרוּ	תְּעוֹרֵרְנָה ²
imperative	second person	עוֹרֵר	עוֹרְרִי	עוֹרְרוּ	עוֹרֵרְנָה ²
notes		Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing. Uncommon in modern Hebrew.

Synonyms

(arouse): דִּרְבֵּן