Definify.com

Definition 2025

מוקש

מוקש

Hebrew

Noun

מוֹקֵשׁ • ‎(mokésh) m ‎(plural indefinite מוֹקְשִׁים)

(military) mine ("exploding device").
obstacle, hindrance
trap
(slang) poop (on streets or other places where it might be stepped on)

Verb

מוּקַּשׁ \ מֻקַּשׁ • ‎(mukásh) ‎(pu'al construction)

(military) to be mined.

Conjugation

Conjugation of מוקש \ מֻקַּשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
non-finite forms		to-infinitive: — ¹
past	first person	מוקשתי \ מֻקַּשְׁתִּי		מוקשנו \ מֻקַּשְׁנוּ
	second person	מוקשת \ מֻקַּשְׁתָּ	מוקשת \ מֻקַּשְׁתְּ	מוקשתם \ מֻקַּשְׁתֶּם	מוקשתן \ מֻקַּשְׁתֶּן ²
	third person	מוקש \ מֻקַּשׁ	מוקשה \ מֻקְּשָׁה	מוקשו \ מֻקְּשׁוּ
present	all persons	ממוקש \ מְמֻקָּשׁ	ממוקשת \ מְמֻקֶּשֶׁת	ממוקשים \ מְמֻקָּשִׁים	ממוקשות \ מְמֻקָּשׁוֹת
future	first person	אמוקש \ אֲמֻקַּשׁ		נמוקש \ נְמֻקַּשׁ
	second person	תמוקש \ תְּמֻקַּשׁ	תמוקשי \ תְּמֻקְּשִׁי	תמוקשו \ תְּמֻקְּשׁוּ	תמוקשנה \ תְּמֻקַּשְׁנָה ³
	third person	ימוקש \ יְמֻקַּשׁ	תמוקש \ תְּמֻקַּשׁ	ימוקשו \ יְמֻקְּשׁוּ	תמוקשנה \ תְּמֻקַּשְׁנָה ³
imperative	second person	— ¹	— ¹	— ¹	— ¹
notes		Passive binyanim, binyan pu'al included, lack infinitive and imperative forms. Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing. Uncommon in modern Hebrew.

See also

מיקש \ מִקֵּשׁ ‎(mikésh, “to plant mines”)
מַקָּשׁ ‎(makásh, “a key (of a keyboard)”)